סילבר סטאר נ' המגן חברה לבטוח בע " מ 7 ספטמבר 2010

פסק דין

1.ביום חמישי, 3.5.07, תומר פרץ, בחור צעיר לפני גיוס לצה"ל, ושניים מחבריו, רצו לשכור רכב. תומר ביקש מאביו, אדמונד פרץ (להלן: "פרץ") להתלוות אליהם לצורך כך, למשרד להשכרת רכב, במגדל העמק. נסעו אפוא כל הארבעה (פרץ, תומר ושניים מחבריו של תומר) במונית, למשרד ההשכרה מ.מ. דן אור בע"מ במגדל העמק. נהג המונית היה תחסין מנסור (להלן: "מנסור"), שהוא חברו של פרץ. הם הגיעו למשרד ההשכרה בסביבות השעה 22:00 בלילה.

2.הבעלים והמשכירה של כלי הרכב היא החברה - התובעת. משרד ההשכרה/החברה, מ.מ. דן אור בע"מ, הוא זכיין, המפעיל את הסניף אשר במגדל העמק, עפ"י הסכם זכיינות בינו לבין התובעת. מי שמנהל את חברת דן אור הוא שמעון בן חיים (להלן: "בן חיים"), ובעל החברה הוא אחיו. אין כל היכרות קודמת בין בן חיים לבין פרץ או מנסור, ואיש מהם מעולם לא שכר בעבר רכב מבן חיים.

3.כאמור, הם הגיעו אל בן חיים בסביבות השעה 22:00. הוא אמנם איננו עובד בשעות כאלה, אך הם טלפנו אליו, וביקשו לשכור רכב, והוא הסכים להגיע לצורך כך.

פרץ הוא שהציג עצמו כשוכר הרכב. בן חיים ביקש אפוא שיוצג בפניו רישיון הנהיגה של פרץ. פרץ העיד כי, במקרה רישיון הנהיגה לא היה איתו בכיס באותו רגע. או אז מנסור אמר לבן חיים, כי הוא מכיר את פרץ ויודע בוודאות שיש לו רישיון נהיגה. מנסור מאשר שאכן כך אמר לבן חיים, משום ש"ככה אמר לי פרץ".

כיום כבר ידוע, ואין על כך מחלוקת, כי לא היה לפרץ רישיון נהיגה בר-תוקף, באותה עת.

מכל מקום, מכיוון שפרץ לא יכול היה להציג במקום רישיון נהיגה, ובן חיים לא הסכים להשכיר רכב ללא הצגת רישיון נהיגה, הוצע כי נהג המונית, מנסור, שהיה בידיו רישיון נהיגה בר תוקף, ייתן צילום של הרישיון שלו, הוא זה שיירשם בחוזה ברובריקה של "שם הנהג", והוא זה שינהג ברכב, רק עד טירת הכרמל, ושם, פרץ ידאג לשלוח את רישיון הנהיגה שלו בפקס אל בן חיים, שאז בן חיים יוסיף בחוזה, ברובריקה "שם הנהג", גם את שמו של פרץ.

ואכן, מנסור הציג בפני בן חיים את רישיון הנהיגה ואת תעודת הזהות שלו. בן חיים בדק כי הרישיון בתוקף, אולם לא צילם את המסמכים.

גם פרץ, לדבריו, הציג בפניו תעודת זהות, אך בן חיים לא צילם אותה.

באשר לבטחונות, לא היה לפרץ כרטיס אשראי, אך תחת זאת הסכים בן חיים לקבל מידי פרץ פיקדון בסך של 2,200 ₪ במזומן.

5.לאחר מכן מולא טופס הסכם השכירות ת/1. ההסכם הוא מיום 3.5.07, שעה 22:00. בן חיים רשם תחת "שם השוכר" – את שמו ופרטיו של פרץ, ותחת "שם הנהג" – את שמו ופרטיו של מנסור.

לדברי בן חיים, השכירות היתה לארבעה ימים. הדבר אינו מצוין בהסכם.

6.על אף שהשוכר הוא פרץ, מי שחתם בתחתית ההסכם במקום המיועד לחתימת השוכר הוא, לדברי בן חיים, מנסור.

בן חיים גורס כי מסר את מפתחות הרכב למנסור. לדבריו, מנסור ידע שרק הוא המורשה לנהוג ברכב (כל עוד לא הגיע אל בן חיים בפקס רישיון הנהיגה של פרץ, וכל עוד לא הוסף שמו של פרץ, בחוזה, כנהג).

בן חיים אינו זוכר מי נהג ברכב, אך הוא חושב שהיה זה מנסור, סביר שהיה זה מנסור, מכיוון שהוא (כאמור) היחיד שהיה מורשה, אז, לנהוג ברכב.

7.גירסתם של פרץ ושל מנסור בנקודה זו שונה לחלוטין.

מנסור נתן לבן חיים את פרטיו ופרטי רישיון הנהיגה שלו (אותם מילא בן חיים בהסכם השכירות), ומיד אח"כ – נסע משם. כזכור, מנסור הוא נהג המונית שהביא את פרץ והאחרים אל משרד ההשכרה.

כאשר יצאה עיסקת ההשכרה אל הפועל, מנסור כבר לא היה כלל במקום. בן חיים מסר את מפתחות הרכב והרכב לפרץ. פרץ מצידו נתן את המפתחות לבנו, תומר, ולחבריו. לדברי פרץ, מי שנהג ברכב היה חבר של תומר בשם אריק, שיש לו רישיון נהיגה.

כמו כן, מנסור העיד שהוא לא חתם בהסכם השכירות במקום המיועד לחתימת השוכר, וכך העיד גם פרץ, שגם הוא לא חתם כשוכר על הסכם השכירות.

8.כאמור לעיל, רישיון הנהיגה של פרץ היה אמור להישלח אל בן חיים, סמוך לאחר מכן, בפקס. הדבר כמובן לא קרה (ולא יכול היה לקרות, שהרי לא היה לפרץ רישיון נהיגה תקף באותה עת), אך בן חיים לא עשה דבר בקשר לכך.